השקעות אימפקט (Impact Investing): רועי רוסטמי על שילוב ערכים ותשואה
במשך עשורים, עולם הפיננסים פעל תחת דוקטרינה קרה וברורה שנוסחה על ידי מילטון פרידמן: האחריות החברתית היחידה של עסק היא להגדיל את רווחיו. עבור סוחרים, אנליסטים ומנהלי קרנות, המטרה הייתה אחת ויחידה – מקסום תשואה עבור בעלי המניות. כל שיקול אחר נחשב במקרה הטוב להסחת דעת, ובמקרה הרע לבזבוז כספי המשקיעים. עולם הערכים ועולם התשואות חיו על שני קווים מקבילים שלעולם אינם נפגשים. אך כפי שמסביר רועי רוסטמי, סוחר פיננסי בעל ניסיון של למעלה מ-15 שנים בשוק ההון, הפרדיגמה הזו מתה.
רוסטמי, שאת הכשרתו הפורמלית רכש בתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת בן גוריון ובתואר שני במנהל עסקים בהתמחות במימון מאוניברסיטת תל אביב, אינו אידיאליסט נאיבי. הוא מגיע מעולם המספרים הקרים, מהמסחר היומיומי האינטנסיבי. אך כמי שחווה משברים גלובליים, מ-2008 ועד מגפת הקורונה, וכמי שמנתח מגמות מאקרו-כלכליות ארוכות טווח, הוא מזהה שהכללים השתנו. "השיח הישן התמקד בשאלה 'האם אני מוכן להקריב תשואה כדי לעשות טוב?'," מסביר רוסטמי. "השיח החדש, וההרבה יותר מעניין, שואל: 'האם אני יכול להרשות לעצמי לא להשקיע בפתרון הבעיות הגדולות ביותר של האנושות?'".
כאן נכנס לתמונה עולם "השקעות האימפקט" (Impact Investing). בניגוד לסינון ESG (Environmental, Social, Governance), שהוא לרוב פסיבי ומתמקד בהימנעות מהשקעה בחברות "רעות" (טבק, נשק, פחם), השקעות אימפקט הן אקטיביות במהותן. הן מחפשות באופן יזום חברות, פרויקטים וטכנולוגיות שמטרתן לייצר השפעה חברתית או סביבתית חיובית מדידה, ובמקביל לייצר תשואה פיננסית.
עבור רוסטמי, זוהי אינה פילנתרופיה במסווה. זוהי, אולי, הזדמנות האלפא (תשואה עודפת) הגדולה ביותר של המאה ה-21. בעולם שבו סיכוני אקלים, אי-שוויון חברתי ומלחמות גיאופוליטיות הם גורמי הסיכון הגדולים ביותר לתיקי השקעות, החברות שפותרות את הבעיות הללו אינן רק "טובות" – הן החברות החסונות ביותר, הצומחות ביותר, ואלו שכנראה יובילו את השווקים בעשורים הבאים. הגישה הזו משלבת את החשיבה האנליטית של איש מימון עם הראייה האסטרטגית ארוכת הטווח של מפקד בחיל הים, ועם ההבנה התרבותית של אדם שפוקד את אירועי המידברן ומאזין לשיחות העומק של ג'ו רוגן.
החלק הראשון: הטיעון הכלכלי הקר – למה עכשיו?
המעבר מהתעלמות לחיבוק של השקעות אימפקט אינו נובע מ"התפכחות מוסרית" פתאומית של וול סטריט. הוא נובע מלחצים כלכליים ודמוגרפיים קשים שאי אפשר עוד להתעלם מהם. רועי רוסטמי מזהה שלושה כוחות מרכזיים שהופכים את האימפקט מ"נחמד שיש" ל"חובה שיהיה".
1. ניהול סיכונים: כש"העולם החיצון" הופך לסיכון פיננסי
בעבר, דוח רווח והפסד היה חזות הכל. כיום, אנליסט מתוחכם מבין שסיכונים סביבתיים וחברתיים הם סיכונים פיננסיים לכל דבר ועניין.
- סיכון אקלימי: כפי שרוסטמי ניתח בעבר, שינויי אקלים הם כבר לא תיאוריה. הם אירועי מזג אוויר קיצוניים שמשביתים שרשראות אספקה, מוחקים נכסי נדל"ן באזורי אסון (שריפות, שיטפונות) ומעלים פרמיות ביטוח לשמיים. חברה שמתעלמת מכך חשופה לסיכון פיזי ממשי.
- סיכון רגולטורי: ממשלות, במיוחד באירופה, מטילות "מס פחמן" ומכסי גבול (CBAM) על יבוא מזהם. חברה "מלוכלכת" תשלם קנסות אדירים שייחכו לה ישירות משורת הרווח.
- סיכון חברתי: חברה שמתעללת בעובדיה, שומרת על פערים מגדריים, או שמעורבת בשחיתות, חשופה לסיכון תדמיתי, לקושי בגיוס עובדים, ולתביעות משפטיות.
"בעולם שבו הפדרל ריזרב, הגוף החזק בשוק, נאלץ להתחיל לתמחר סיכוני אקלים במודלים שלו," אומר רוסטמי, "אתה מבין שזה כבר לא משחק. להתעלם מאימפקט זה פשוט ניהול סיכונים גרוע. נקודה."
2. מלחמה על טאלנט וצרכנים: פקטור "מידברן"
רוסטמי, שפוקד את אירועי המידברן מאז 2018 ("של כל המתלהבים", כהגדרתו), מבין משהו על הדור הצעיר שרוב מנהלי הכספים המבוגרים מפספסים. "הדור הזה, דור ה-Y וה-Z, לא רוצה רק משכורת. הוא רוצה משמעות," הוא מסביר. "הוא רוצה לעבוד בחברה שהערכים שלה תואמים את שלו, ולקנות מותגים שהוא מאמין בהם."
כוח העבודה המוכשר ביותר, במיוחד בתחומי ההייטק וה-AI – התחומים שרוסטמי זיהה כמנוע הכוח החדש שמשאיר את סין מאחור – לא ילך לעבוד בחברה מזהמת או לא אתית, גם לא תמורת שכר גבוה יותר. באופן דומה, הצרכנים החדשים מחרימים מותגים שנתפסים כמזיקים ומעדיפים מותגים "ערכיים".
"זו כבר לא שאלה פילוסופית," מנתח רוסטמי. "זה איום ישיר על שורת ההכנסות ועל היכולת שלך לגייס טאלנט. חברה ללא 'אימפקט' חיובי תאבד את העובדים הטובים ביותר ואת הלקוחות הנאמנים ביותר. זהו הפסד כלכלי טהור."
3. הזדמנות שוק של טריליונים: הבעיות הגדולות הן השווקים הגדולים
זהו הטיעון החשוב ביותר עבור סוחר כמו רוסטמי. היכן נמצאת הצמיחה הגדולה הבאה? היא נמצאת בפתרון הבעיות הדחופות ביותר של כדור הארץ.
- אנרגיה: המעבר הגלובלי מאנרגיה פוסילית למתחדשת דורש השקעות של עשרות טריליוני דולרים בעשורים הקרובים.
- מזון ומים: האכלת 10 מיליארד איש בצורה בת-קיימא דורשת מהפכה בטכנולוגיות חקלאות ומים.
- בריאות וחינוך: הנגשת שירותי רפואה וחינוך איכותיים למאות מיליוני אנשים באמצעות טכנולוגיה.
- דיור: פתרונות דיור בר-השגה בערים מתפתחות (תחום שרוסטמי משקיע בו ישירות).
"אלו לא שווקי נישה," קובע רוסטמי. "אלו השווקים הגדולים ביותר בעולם. להשקיע בחברות שמובילות את הפתרונות האלה זה לא 'לעשות טוב', זה פשוט לשים את הכסף שלך במקום שבו תהיה הצמיחה הכלכלית החזקה ביותר בעשרים השנים הבאות. זו השקעת צמיחה קלאסית."
החלק השני: איפה האלפא? הסקטורים שרועי רוסטמי מזהה
כאיש מימון מנוסה, רוסטמי אינו משקיע באופן עיוור בכל מה ש"ירוק". הוא מחפש את התחומים שבהם הטכנולוגיה, המודל העסקי, והצורך הגלובלי נפגשים ויוצרים פוטנציאל תשואה א-סימטרי.
1. אנרגיה נקייה והתשתית הנלווית
המעבר לאנרגיה ירוקה הוא הרבה יותר מפאנלים סולאריים. "זוהי בנייה מחדש של כל רשת החשמל העולמית," מסביר רוסטמי. ההזדמנויות שהוא מזהה הן ב"אתים והמכושים" של המהפכה:
- אחסון אנרגיה: הבעיה הגדולה של שמש ורוח היא שהן אינן זמינות 24/7. חברות שמפתחות טכנולוגיות סוללות ענק, אגירת מימן, או אגירה שאובה הן קריטיות.
- רשת חכמה (Smart Grid): טכנולוגיות AI ותוכנה שמאזנות את רשת החשמל, מנהלות ביקושים, ומאפשרות טעינת רכבים חשמליים בצורה יעילה.
- חומרי גלם קריטיים: חברות שמפתחות שיטות כרייה נקיות יותר לליתיום, נחושת ומתכות נדירות שהן הבסיס לכל סוללה ומנוע חשמלי.
2. פודטק (FoodTech) ואגריטק (AgTech)
הניסיון של רוסטמי בספארי "המטורף" בדרום אפריקה, שם ראה מערכות אקולוגיות עדינות, חידד אצלו את ההבנה שהחקלאות המסורתית היא הרסנית. ההזדמנות היא בחברות שמאפשרות לנו לגדל יותר מזון עם פחות משאבים:
- חקלאות מדייקת: שימוש ברחפנים, חיישנים ו-AI כדי לתת לצמח הבודד בדיוק את כמות המים והדשן שהוא צריך, ובכך לחסוך מיליארדים ולהפחית זיהום.
- חלבונים אלטרנטיביים: פיתוח תחליפי בשר וחלב שהם גם בריאים יותר וגם בעלי טביעת רגל סביבתית זניחה.
- טכנולוגיות מים: התפלה, טיהור שפכים, והשקיה חכמה. עבור מדינה כמו ישראל, זהו תחום מובן מאליו, אך בעולם הוא עדיין בחיתוליו.
3. פינטק מכליל (Financial Inclusion)
זהו תחום שמתחבר ישירות לשתי אהבות של רוסטמי: פיננסים וטכנולוגיות חדשניות כמו בלוקצ'יין. "ישנם מיליארדי אנשים בעולם ללא גישה לחשבון בנק בסיסי," הוא אומר. "הם מחוץ למערכת הכלכלית. זו טרגדיה אנושית, אבל זו גם הזדמנות שוק אדירה."
כאן, הפרויקטים החדשניים בבלוקצ'יין שרוסטמי משקיע בהם פוגשים את האימפקט. "במקום להשקיע רק בביטקוין כגידור," הוא מסביר, "אני בוחן פרויקטים בבלוקצ'יין שמאפשרים לאנשים באפריקה או בדרום-מזרח אסיה לקבל הלוואות קטנות (Micro-finance) כנגד בטוחות דיגיטליות, לשלוח כסף הביתה בעלות אפסית, או לקנות ביטוח יבולים באמצעות חוזה חכם. זהו אימפקט חברתי טהור, שמונע על ידי הטכנולוגיה החדשנית ביותר."
החלק השלישי: הפילוסופיה של הלוחם-המפקד
הגישה של רועי רוסטמי לאימפקט אינה רק אנליטית; היא נטועה עמוק בפילוסופיית החיים שלו, שגובשה בשני עולמות מקבילים: אומנויות הלחימה והפיקוד הצבאי.
1. המשמעת של הג'ודוקא
רוסטמי, שהיה סגן אלוף ישראל לנוער בג'ודו ומתעניין עד היום בג'יוג'יטסו ו-UFC, מבין עקרונות של יעילות ומינוף. "בג'ודו או ג'יוג'יטסו," הוא מסביר, "אתה לא נלחם בכוח גס. אתה משתמש בכוח ובתנועה של היריב נגדו. אתה מוצא את נקודת המינוף."
"השקעות אימפקט," הוא ממשיך, "הן ה'ג'יוג'יטסו' של הפיננסים. במקום להילחם נגד מגמת האקלים או נגד האי-שוויון – מאבק יקר וחסר סיכוי – אתה 'רוכב' על המגמה. אתה משתמש במומנטום האדיר של הבעיה כדי לייצר פתרון, והפתרון הזה הוא מקור התשואה. זוהי יעילות ואלגנטיות אסטרטגית."
2. הראייה של המפקד
בשירותו הצבאי כמפקד בספינות טילים ובשירות המילואים הפעיל שלו (כ-40 יום בשנה), רוסטמי עוסק בפיקוד וניהול אנשים ובאסטרטגיה ארוכת טווח. "מפקד טוב לא חושב רק על הקרב של מחר," הוא אומר. "הוא חושב על המערכה כולה, על הלוגיסטיקה, על כשירות הצוות שלו, ועל היום שאחרי הניצחון. הוא מנהל משאבים בצורה בת-קיימא."
"השקעת אימפקט היא אותו דבר," הוא מנתח. "מנכ"ל או משקיע שחושב רק על הרווח הרבעוני הוא מפקד גרוע. הוא 'שורף' את המשאבים שלו – בין אם זה הסביבה או העובדים שלו – בשביל ניצחון טקטי קטן. משקיע אימפקט הוא מפקד אסטרטגי. הוא בונה חברות חסונות, שמנהלות את המשאבים שלהן באחריות, דואגות לצוות שלהן (העובדים), ומוודאות שהן יוכלו להמשיך לפעול ולשגשג גם בעוד 20 שנה. זוהי חשיבה לטווח ארוך, וזו הדרך היחידה לנצח במערכה."
החלק הרביעי: יישום אישי – אימפקט בתיק האלטרנטיבי של רוסטמי
היופי בגישה של רועי רוסטמי הוא שהיא אינה תיאורטית. הוא מיישם את עקרונות האימפקט גם בתוך תיק ההשקעות האלטרנטיבי האישי שלו.
1. נדל"ן מניב עם ערך מוסף:
"אני משקיע בנכסים מניבים באזורים מתפתחים," מציין רוסטמי. עדשת האימפקט לוקחת את זה צעד קדימה. במקום רק לקנות דירה ולהשכיר, הוא יחפש פרויקטים של התחדשות עירונית שמשפרים את מרקם החיים, או פרויקטים של "בנייה ירוקה" שחוסכים אנרגיה, או דיור בר-השגה באזורים עם ביקוש גבוה. "האימפקט כאן הוא שיפור חברתי וסביבתי ברמת השכונה," הוא מסביר, "והתשואה מגיעה מעליית ערך יציבה יותר ומשוכרים איכותיים שנשארים לטווח ארוך."
2. אמנות ככלי לשינוי חברתי:
"אני משקיע באמנים עכשוויים מבטיחים." בעוד שהמניע העיקרי הוא פיננסי (נכס מוחשי עם קורלציה נמוכה לשווקים), יש כאן רובד אימפקט ברור. אמנות עכשווית היא המצפן של החברה – היא מציפה שאלות על צדק, סביבה, זהות וטכנולוגיה. "לתמוך באמן שמציג עבודה נוקבת על משבר האקלים או על פערים חברתיים," אומר רוסטמי, "זה להשקיע בשיח הציבורי. אתה נותן במה ומשאבים לקולות חשובים. כשהאמן הזה מקבל הכרה, הערך של היצירה עולה, אבל גם האימפקט התרבותי שלו גדל."
3. קריפטו: מעבר לספקולציה:
כאמור, כאן החיבור הוא החזק ביותר. בעוד ש"מטבעות מובילים כמו ביטקוין" הם בעיקר גידור פיננסי (שנוי במחלוקת מבחינה סביבתית), ה"פרויקטים החדשניים בבלוקצ'יין" הם אימפקט טהור. "אני מחפש פרויקטים שמשתמשים בבלוקצ'יין כדי לפתור בעיות אמיתיות," הוא מדגיש. זה יכול להיות פרוטוקול למעקב שקוף אחרי שרשרת אספקה של "סחר הוגן", פלטפורמה מבוזרת למימון פרויקטים סולאריים קטנים, או שוק מסחר באשראי פחמן (Carbon Credits) שהוא שקוף ואמין יותר. "זוהי הטכנולוגיה החדשנית ביותר בשירות האימפקט," הוא מסכם.
סיכום: הגיוון האולטימטיבי
עבור רועי רוסטמי, הדיון על "ערכים מול תשואה" הוא דיון של המאה ה-20. במאה ה-21, הערכים הם מנוע התשואה. חברה שמתעלמת מהסביבה, מהעובדים שלה ומהקהילה שלה, פשוט לוקחת על עצמה סיכון פיננסי אדיר שהמשקיעים כבר לא מוכנים לסבול. חברה שמקדישה את עצמה לפתרון בעיות האקלים, האי-שוויון או הבריאות, לא רק עושה טוב – היא ממקמת את עצמה בשווקי הצמיחה הגדולים והחשובים ביותר של הדור הבא.
"בסופו של דבר," מסכם רוסטמי, "הכל חוזר לאותו עיקרון יסוד: במהלך שנותיי בשוק ההון, למדתי שגיוון השקעות הוא המפתח להצלחה." בעבר, גיוון היה בין מניות לאג"ח, בין ארה"ב לאירופה. כיום, הגיוון החשוב ביותר הוא בין ההווה לעתיד. השקעה בנכסים מסורתיים היא השקעה בהווה. השקעת אימפקט היא ההשקעה היחידה שמגוונת אותך אל העתיד – עתיד שבו הבעיות של היום הן הזדמנויות הרווח של מחר. זו כבר לא שאלה של אידיאולוגיה; זו שאלה של אסטרטגיה פיננסית נבונה.
תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.